Search
  • Amos Shtibelman

"מחוברים" או "מנותקות"? כנס מיוחד מאוד בשנקר

כותבת: אילנה לייזין, מייסדת שותפה של הפורום לאופנה בת קיימא.


לאחרונה נכחתי בכנס אופנה בת קיימא בשנקר "מחוברים". חייבת להגיד, מהרגע שראיתי את הפרסום, התרגשתי. התרגשתי כל כך שיצאתי ב5:00 בבוקר מקיבוץ קטורה ונהגתי שעות ארוכות כדי

להגיע למה שנראה לי כמו - הכנס הכי מקצועי ורציני בתחום שהיה עד עכשיו בישראל. סוף סוף משהו שרציתי, אירוע שמכיל בתוכו מקבלי החלטות מגופים ממשלתיים שונים, מעצבים ויזמיות ואורח מיוחד - נשיא איגוד הטקסטיל והאופנה של מרוקו מר מוחמד באובואה, Mr. Mohammed Boubouh

אתחיל מהסוף, הכנס באמת היה ברמה גבוהה (לא מתקרב עדיין לכנסים דומים שהייתי בחו"ל אבל זאת התחלה). נוכחות מרשימה של בעלי.ות עניין ומגוון של דוברים.ות.


כעת אפרט את האירוע לפי הסדר עם הערות שלי, (שמופיעות בקו נטוי)

הגעתי באיחור קצר (אין כמו להיתקע בפקק 40 דקות בכניסה לתל אביב אחרי נהיגה של כמעט 4 שעות….) , בדיוק בזמן לשמוע את פרופ' שיזף רפאלי,נשיא שנקר מסיים ברכות אחרונות.


מושב 1

ניר קנטור, מנהל האגף להגנת הסביבה בהתאחדות התעשיינים.

המצגת בהחלט הייתה מרשימה, היו נתונים מחקריים מעולם הסביבה והאקלים בנושאים מגוונים:מניעה של פגיעה, כלכלה ועיצוב מעגלי, טיפול בפסולת,ייעול שימושי קרקע, טכנולוגיה, כותנה. גבאי ציין את נושא שינוי האקלים כאיום אסטרטגי עולמי (נאמר כבר בוועדה של COP26 בגלזגו בשנה שעברה). מצד שני, טען שיש מודעות ציבורית שהולכת וגוברת לנושא (לא מספיק בארץ לדעתי), הקשחת רגולציה ומדיניות, אחריות תאגידית, שקיפות בתהליכים באופן פרטי וכלכלי. אני יכולה להסכים איתו במובן מסוים אבל הדרך עוד ארוכה מאוד… אילו הזדמנויות קיימות במציאות הנוכחית? למשל, האם המלחמה בין רוסיה לאוקראינה היא מעצור בדרך לאנרגיה מתחדשת או שאולי הזדמנות לשינוי סדרי עולם? אם נסתכל היטב, נראה שהקונפליקט סובב סביב שימוש במשאבים טבעיים. למעשה כמעט כל אירוע בין לאומי גדול קשור לזה, המלחמה בסוריה שנגרמה כתוצאה משינוי אקלים ועוד.

ניר דיבר על כללים תכנוניים שמשרדו מתכנן לפני הוועדה הבאה בנובמבר - COP 27. אה כן, גם אני אהיה שם. נוסעת לכנס בשארם-א-שייח' מטעם מקום העבודה שלי - מנהלת קהילת הקמפוס של מכון הערבה. אבל זה בנושא אחר. התרגשתי לשמוע על תוכנית להפחתת גזי החממה ויישום מס הפחמן.

השאלה האמיתית היא אם התוכנית הזאת לא GREENWASH שנועדה רק כדי לרצות את ציבור השומעות. גם אם כן, אני בטוחה שזו הפעם הראשונה שנושאים כמו קיימות ואקלים נכנסים אל בין כותלי בית הספר לאופנה ואני בטוחה שזה תחום שאינו מדובר כמעט בכלל במקום.

נחזור לניר, שמדבר על המודל הכלכלי הנוכחי כבעייתי,מודל המעודד צריכה – הרווח (לייצר יותר ממה שצריך במחירים נמוכים מאוד), מודל השיווק (מדיה ותרבות מעודדת צריכה) , מודל עסקי המתעלם מערך חברתי וזכויות העובדים. למעשה התוצאה של מודל כזה היא NIMBI (not in my back yard) שמייצר מחדל סביבתי במקום אחר.



בנוסף, נתן דוגמאות מרשימות, כמו פעילות רגולטורית במקומות אחרים בעולם. למשל Fashion industry charter for climate action 2018 , יוזמה מתוך ועידת קטוביץ', שאמורה לפעול תחת האגף לשינוי אקלים של האו"ם. באופן כזה, יש קשר ישיר בין מקבלי ההחלטות לתעשייה.

The fashion pact 2020 היא קואליציה בינלאומית של 200 חברות טקסטיל ומותגי אופנה, כולל הספקים והמפיצים שלהם, שנועדה להשפיעה כגורם סביבתי חיובי בתחום שימור מערכות אקולוגיות, כמו הפחתת התחממות גלובלית ושימור האוקיינוסים. המותגים מתחייבים לפעילות משותפת בניסיון לפתח דרכי התמודדות ברות קיימא.

התוכנית לכלכלה מעגלית של האיחוד האירופי גרמה למדיניות קשוחה יותר של הפרלמט האירופי על התעשייה באופן כללי, מה שהשפיע גם על תעשיית הטקסטיל.

מה אגיד…. כל זה נשמע כמו חלום מקסים.הלוואי שמשהו מזה יקרה כבר בארץ. הכנס הזה הוא ההתחלה. בינתיים בהתאחדות התעשיינים הישראלית יציעו קורסי התמחות רלוונטים למשבר האקלים ולתעשיית האופנה. גם זה משהו.

ניר קנטור

nirk@industry.org.il 0507478805

באופטימיות זעירה התקדמנו לדובר הבא - תומר גלימידי מקורנית דיגיטל.

לפורום שלנו היה חיבור עם קורנית בעבר, בהרצאות אורח או בכנסים דומים.תומר ציין שיש המון פסולת ובזבוז בתעשייה, שאחראית בין השאר ל 20% מזיהום המים העולמי ו 10% מפליטות גזי החממה. בנוסף , קיים 30% ייצור עודף שגורם לבזבוז ופסולת. קורנית מציעה פתרון טכנולוגי לבעיה סביבתית על ידי דיגיטליזציה של תהליך העיצוב, הפחתה במלאי ואפשרות להגיב במהירות לטרנד. למעשה הם מוכרים את הטכנולוגיה ולא את המוצר הסופי. מעניין…


Nilit – nylon downstream sustainable design solutions שגיא ארן סמנכ''ל חדשנות וקיימות בחברת נילית בע''מ

שגיא טוען שזו החברה הגדולה בעולם בתחומה, לכן רלוונטי להבין את השוק הקיים דרך נושאי הסביבה והקיימות. בזכות העובדה שהם עובדים עם המותגים הכי גדולים בתחום, השפעתם תהיה מיידית, כיוון שהם מוכרים את חומר הגלם.

Should we put all our development efforts into preventing this?

לטענתו ,אלו המשקיעים מאמצים בשינוי הגדול מפספסים בקטן, משבר האקלים אינו מתרכז רק באופנה, אלא מכיל בתוכו תחומים רבים הנושקים זה לזה. ב"נילית" מעודדים ייצור ניילון כחומר שנשאר לאורך זמן, משתמשים גם בפסולת בכדי לייצר חוטים חדשים. בין המוצרים שלהם קיים חוט שמתפרק בקומפוסט תוך שנתיים או חוטים המיוצרים מפסולת מזון.

תכלס, שני הדוברים האלו לא ממש הרשימו אותי, במיוחד נילית. בכנות עושה רושם שחוץ מסרטונים יוקרתיים, שיווק עצמי ומילים ריקות לא ממש מחדש ובר קיימא. יוזמים שנפוחים מחשיבות עצמית, שחוץ מפתרון טכנולוגי שעונה על צורך מאוד ספציפי לא באמת מחדשים. מה שנקרא "אופטימיזם טכנולוגי" עם מעט מעט השפעה אמיתית. אבל אולי זה הכי קרוב שהקהל שמע בכלל על קיימות?


הדובר הבא הוא יוקי גיל –מייסד והבעלים של חברת שורש.

מודה שזו אחת החברות המקומיות האהובות עלי, גם אם ביום שלי אני לא ממש מסתובבת איתן. בנוסף הבת לו היתה סטודנטית אצלנו במכון לפני כמה שנים, אז יש לי פינה חמה אליהם. יוקי דיבר על כך שהמושג "המשרד להגנת הסביבה" כבר לא רלוונטי כי המצב כל כך גרוע שהשם צריך להיות "להצלת הסביבה". לדעתי הסביבה לא צריכה שיצילו אותה או יגנו עליה, היא רק צריכה שיעזבו אותה בשקט. מושג איכות החיים – זה הצלת החיים. האם אנו באמת צורכים מה שצריכים או מה שאנחנו רוצים? יש הבדל בין רמת חיים לאיכות חיים. רמת חיים זה רכב חדש, טיסות לחו"ל וארוחות מגוונות וטעימות. איכות חיים זו האפשרות להגיע ממקום למקום (רכב, תחבורה ציבורית מתפקדת או אופניים), זמן איכות עם המשפחה (לאו דווקא בחו"ל) ואוכל בריא וטעים (שאינו פוגע בחיות או בסביבה). אני יכולה להעמיק עוד בנושא הזה, אבל באנו לדבר על אופנה, לא?

בשיח שלו, יוקי מדבר על הרקע למשבר האקלים תוך שימוש במושגים רלוונטים כמו פליטות גזים וטיסות. הרעיון לערוך מיפוי פחמן בחברה נובע מבדיקות מיפוי שנערכו בחברות טיסה בינלאומיות-. מהלך המעיד על לקיחת אחריות מצד החברה בנוגע להשפעות על הסביבה. בהמשך, הגיע רעיון לאפס פליטות פחמן (אפשרי בכלל?) ,יצרו מערכת סולארית על גגות + סוללה של טסלה במטרה לעבוד באנרגיה סולארית בלבד.. לאט לאט, מפעל שלם המכיל מאות עובדים, החל בתהליך של אגירת אנרגיה בפס הייצור ושימוש ברכבים חשמליים.מה שגרם לחיסכון בחשמל של 180.000ש''ח בשנה למשך 30 השנים הבאות. מטרתו היא להיות עצמאי לחלוטין מבחינת הספקת החשמל לחברה, נראה שהוא בכיוון הנכון..

בזמן ניטור צריכת החשמל , עלתה השאלה - מה עושים כשאין שמש? במערכת שלהם קיימת בינה מלאכותית אשר מנתבת את האנרגיה בין המפעל לסוללה לבין חברת החשמל. כאשר אין ייצור מספק של חשמל, משלימים עומסים – מנתקים מכוניות ומזגנים לזמן קצר ועוד. לכן מסוגלים להמשיך לפעול ולעבוד כרגיל. בנוסף, לוח הבקרה חשוף לכלל הנכנסים.ות למפעל, כך שישנה שקיפות מירבית לגבי חיסכון אנרגטי וכלכלי. את עודפי האנרגיה מוכרים לחברת החשמל, כך שיש רווח נוסף.

חייבת להודות שזו ההרצאה שהכי התרשמתי ממנה, כאמור אני מכירה את החברה ויודעת שהם גם מקפידים לייצר את הכול בארץ, לשלם בצורה הוגנת לעובדים.ות (ישראלים וערבים) ולספק אחריות לכל החיים כמעט עבור המוצרים שלהם ללקוחות. מאוד מרשים והלוואי ומותגים אחרים יתרכזו באפשרויות שלהם לצאת מהקופסא ומשורת הרווח ולפעול באופן בר קיימא בקנה מידה גדול יותר.

ד"ר אביגיל דולב – מנהלת מכון רוזן, מרכז הקיימות בשנקר.

לפי דעתי זה המרכז הראשון מסוגו המתקיים במוסד אקדמי של אומנות/עיצוב. שזה כבר חדשות טובות ומרגשות. מטרת המרכז הוא פיתוח בר קיימא (מושג בעייתי כשלעצמו) – נקודת האיזון בין יזמות, רווח וצרכי הקהילה.

האו"ם קבע שלכל מדינה יש את הזכות לנהל את משאביה כפי שהיא רוצה (זה מקור הבעיות שלנו למעשה) אבל חייב להיות שיתוף פעולה בין המדינות והתעשיות השונות לבין היעדים הסביבתיים שנקבעו במטרה להוריד של פליטות הפחמן. כלומר, לא מספיק שמדינה אחת פועלת למען הנושא, אבל המפעלים המזהמים שלה נמצאים במדינות אחרות - זה עדיין סוג של NIMBI.



אחד מיעדי אסטרטגיה של ישראל 2030 הוא 100% להפרדת פסולת במקור – 20% הטמנה 80% כלכלה מעגלית (בהצלחה). בראייה עולמית, בשנת 2022 שוק האופנה יגיע ל713 ביליון דולר. תעשייה זו רק הולכת וגדלה – זה בסדר גמור. (באמת? לא יאמן שבכנס כזה, 2022 נשמעת טענה שגדילה בלתי פוסקת תוך שימוש מאסיבי במשאבים זה בסדר גמור. כאילו סליחה, אבל איפה את חייה? האם באמת הקשר בין גדילה בלתי פוסקת בחסו כלכלה קפיטליסטית לא ברור? ואם זה מה שנעשה במרכז הקיימות בשנקר מצבינו גרוע מאוד, כשמנהלת מרכז הקיימות מעודדת את הגדילה האסטרונומית של תעשיית האופנה)

מטרת המרכז הנה לקדם הסברה ברמה הלאומית בנושא צריכה מדוייקת וחכמה – מודל העדפות לצרכנים. הקיימות היא עניין של חינוך לאורך זמן (הבעיה שאין לנו את הזמן הזה).

במדינת ישראל צריכה להיות אסטרטגיה ממשלתית של כלכלה מעגלית- כיצד לנצל הזדמנויות? לדוגמהשימוש בפסולת הכותנה בכדי לייצר נייר או לייצר חומרי בניה מעודפי בד.

CIRTEX (מרכז לחדשנות בטקסטיל בשנקר) שיתפו פעולה עם עיריית תל אביב כדי לבדוק את כמות פסולת הטקסטיל שמייצרים כיום. לפני 4 שנים התוצאה היתה 10% נמכר 20% נשלח לאפריקה.

הבאתי לפניכן.ם דוגמה אחת מתוך מגוון פעילויות ותחומים הקיימים במרכז שכן הם . רואים בעצמם כמובילים תכנית מקצועית + מדיניות ממשלתית.

avigaildolev@shenkar.ac.il

עדי דישון – מנכ''לית המרכז להתייעלות במשאבים, תמריצים ממשלתיים וכלי סיוע להפחתת אנרגיה והתייעלות במשאבים

אנחנו לא נציגי ממשלה, אלא זכינו במרכז כדי להפעיל את המרכז. למעשה, הם גוף המחבר בין התעשיות השונות לבין הממשלה ובין שירותי ייעוץ לתפעול, סביבה ואנרגיה.לדוגמה : טווין, נילית וקורנית- חברות המקבלות סבסוד של 50% מטעם הממשלה. כך שמלווים את

העלות הכי גבוהה בייצור הינה עלות חומר הגלם, לכן יש חשיבות עליונה למלאי וסדר במחסן. לשם כך משתמשים במודלים עסקיים וכלכליים אירופאים. נדרשת חדשנות בתחום הזה בארץ, לא רק בטכנולוגיה כפי שיש היום. תכנון ועיצוב המוצר זו הדרך היחידה להתקדם לעיצוב 100% בר קיימא (סוף סוף מילים של טעם!). המעצב.ת נדרשת לחשוב על כלכלה מעגלית בתהליך העיצוב, בנוסף לנראות והנוחות של הבגד..



מושב 2

רגע לפני ההפסקה היה רגע מרגש עם ברכות של מוחמד באובאו. Muhammad Boubouh – the textile and fashion association of Morroco


מוחמד עצר אצלנו לרגע בדרך לאירוע אופנה וטקסטיל גדול במרוקו ,זו הפעם הראשונה שלו בישראל. תעשיית הטקסטיל הינה תעשיית מפתח במרוקו בתחום החברתי והכלכלי במשך שנים ארוכות. התחום מעסיק כ- 200,000 עובדים.ות כש 65% מהן נשים. תעשיית טקסטיל נחשבת לתחום העיסוק מספר אחד במרוקו.

במדינה יש עשרות אלפי חברות מקומיות וכ25% מהייצור משמש לייצוא, בזכות המיקום הגיאוגרפי הנגיש לאפריקה, אירופה וארה"ב.


אחריו דיברה Ms. Fatima-Zohra Alaoui, General Manager of AMITH נשיאה של איגוד תעשייני האופנה והטקסטיל של מרוקו.


פטימה מציגה חזון חדש – dayem קיימות במרוקאית. היא מגדירה קיימות בעיקר בחלק החברתית בגלל כמות המשרות – כמיליון א.נשים גרים מהתעשייה הזאת. קיימות זה מושג (בעיקר בתחום האופנה) שכולל בתוכו סחר הוגן, זכויות בני אדם ובעלי חיים ועוד. ההתייחסות של פטימה לנושא מהצד החברתי מראה שהיא מכירה ומוקירה את התרבות שלה ואת צרכי הציבור.

בנוסף מתרכזים בחלק הכלכלי כדי שהעסקים לא יתפרקו – כי זה קשור לחלק החברתי וביטחון תעסוקתי. Hemp - חומר גלם פופולרי מאוד במרוקו, למדינה היסטוריה ארוכה בשימוש האמפ בתעשיית הקוסמטיקה, הרפואה והתעשייה. כעת לחומר זה קיים שוב פוטנציאל אופנתי. אומרת שוב, כיוון שעד לפני 100 שנה היה המון hemp בעולם אבל יצא לו שם רע בעולם ובנוסף תעשיית הכותנה והפולימרים התחזקה.הזדמנות לחזור לחומר שאינו מזהם, צורך פחות מים וללא כימיקלים ובכך מאפשר לסגור את הלולאה. כתוצאה מפעילות למען משבר האקלים, המדיניות בנושא של קיימות מתקשחת, בעיקר באירופה. יש האומרים שבשנת 2028 תהיה תווית על הבגד שתהווה "דרכון דיגיטלי" המאפשרת מעקב מלא עבור לקוחות , החל משלב הבד ועד לרגע הקניה. אותו בגד צריך להיות בר קיימא גם חברתית וגם מבחינת חומרים וייצור.מה שיגרום לשינוי כולל בתעשיית האופנה.

אירגון AMITH מנהל שני בתי ספר – אחד להנדסה והשני לאופנה. בנוסף, הם עובדים בשיתוף פעולה עם בתי הספר והרשויות כדי לבנות תוכנית אימונים עבור בוגרים טריים שרכשו ידע רלוונטי ומקדמים את תעשיית האופנה של מרוקו לבת קיימא תוך תגובה לדרישות השוק בעולם. את המפגש היום הם עוזבים בתחושת פוטנציאל בכוונה לשיתוף פעולה בין לאומי ,בין ישראל למרוקו, בנושאים של חדשנות , קיימות וטכנולוגיה. הרי אנחנו סטארט אפ ניישן לכאורה?

באמת חשבתי כמה חבל שאין מקום לשאלות מהקהילה, אחרת כבר הייתי נכנסת בכמה דוברים ודוברות שלדעתי הביעו בורות ויהידות. ופתאום… שאלה לפאטימה!

האם לדעתך יהיה שינוי אסתטיקה עיצובית ותרבות מקומית כתוצאה משינוי לקיימות במרוקו?

פטימה ענתה שהארגון שלהם קיים רק 60 שנה וקשה לחזות את העתיד.. חסר המבט לעתיד בערך של הקיימות, היא מקווה שהערכים הסביבתיים יביאו ליצירת אסתטיקה חדשה שמכבדת את המסורת המקומית.

השינוי שאנו מקווים לו חייב להגיע משילוב כוחות של האקדמיה והתעשייה, בעיקר מכיוון האקדמיה ובפרט מבתי הספר לאופנה מתוך רצון להשפיע על התעשיות המקומיות והבינלאומיות כאחד.עלינו ליצור תוכניות רלוונטיות בהסתכלות כלכלית שתאפשר שיתופי פעולה למען עתיד טוב יותר. . לדוגמה במרוקו מתקיים כנס טקסטיל שנתי,נוכחים בו נציגי ממשלה ,אקדמיה ועוד. מתקיימות מספר תוכניות אקדמיות אשר משתפות פעולה עם בתי ספר בינלאומיים בנושאים של קיימות בעולם האופנה.

ומה קורה אצלנו בתחום? כמעט כלום ושום דבר. יש שיתוף פעולה בין בתי הספר השונים, לא סתם שנקר מדורג (משום מה) בין 10 בתי הספר הכי טובים לאופנה בעולם. אבל העבודה המשותפת היא רק ברמת העיצוב ולא ברמת הקיימות. וזה כשמדובר בנושא סופר חשוב ורלוונטי שבתי הספר הגדולים לאופנה בעולם עוסקים בו כבר שנים. כמה חבל שבישראל אנחנו בפיגור כזה גדול…



מושב 3

הדס הימלשיין - ראשת המחלקה לעיצוב טקסטיל ואופנה בשנקר

ב-52 שנים האחרונות המחלקה מובילה את החדשנות לטקסטיל ואופנה באקדמיה. כדי לייצר שינוי תעשייתי אמיתי, יש לדרוש שינוי מחומרי הגלם. הבד עבר תהליכי שינוי גדולים בשנים האחרונות, תפקידו של הבד אינו רק לבודד ולספק הגנה כמו בעבר, אלא גם מוליך, נוגע בשינוי האקלים ועוד. השאלה המתבקשת היא מיהם בוגרי.ות שנקר החדשים? איך הם מחדשים בתחום חומרי הגלם? ובתחומים אחרים של אופנה בת קיימא?

למעשה חדשנות בטקסטיל הינו אחד מתחומי העיסוק המבוקשים כיום בעולם, במיוחד בנושא סריגה - knitwear. כיום חומר הגלם אינו רק בד עבור הבגד אלא מוצר סופי, בעל ערכים חדשים, מתודולוגיה ועבודת צוות.



למשל, כרגע בשנקר קיים שיתוף פעולה עם דלתא בנושא של בגדי הספורט. למעשה, לפעמים עבודת מעבדה ידנית קפדנית היא זו שמקדמת מהלכים פורצי דרך. אני תמיד טוענת שמלאכות יד מסורתיות היא המפתח להאטה בתעשיית האופנה המהירה תוך כדי מתן משמעות לערכי שימור תרבות מקומית.


רותם וילק נפתלי - דלתא הגליל

האמת, אחד המותגים הבודדים בארץ הדוגלים בקיימות. רק מה, רוב המוצרים ברי הקיימא שלהם נמכרים בחו"ל. אולי מודעות מאוד נמוכה בקרב הציבור בישראל לאפשרות הזאת? חוסר מוכנות עדיין לשלם יותר עבור מוצר סביבתי? אין רגולציה והקלות במיסים כמו בשאר העולם? בטח כל התשובות נכונות ועוד רבות שאיני יודעת לשאול…

דלתא הנה חברת ענק, הבסיס שלה נמצא בגליל העליון אבל היא משתפת פעולה עם מותגים מובילים בעולם. מציגה בפניכן.ם שלוש דוגמאות של גרביים מיוחדות שדלתא פיתחו עבור מותגים שונים:

  • גרב כדורגל עבור נייקי, תוך שימוש בחוט חדשני המונע החלקה ומאפשר תנועה מהירה על המגרש. הגרב משווקת באירופה, המוצר פותח לאחר מחקר מעמיק כדי לייצר משהו חדשני שאינו גורם לרגל להחליק בתוך הגרב ובתוך הנעל.

  • גרב כדורסל עבור נייקי, שתהיה עבה ומיוחדת כי כרגע השחקנים גורבים שני גרביים. כדי לייצר את המוצר, היה שת"פ עם טווין אותם כבר הזכרתי קודם.

  • גרב דו צדדית (לא זוכרת של איזו חברה) שיודעת להתהפך ולשמש להליכה יום יומית או לספורט. הגרב מיוצרת תוך שמירה על קיימות ופונקציונליות במכונות סריגה חדשניות שפותחו במיוחד עבור זה

.

בכל מקרה רותם מציגה חשיבה טקסטילית של המותג ככלי אסטרטגי ליצירת ערך עבור הלקוח. "אנחנו הדלק בגידול של מותגים בינלאומיים". האומנם זה משהו להתגאות בו? זו לא פעם ראשונה שאני רואה את הפער העצום שיש בין אופטימיזם טכנולוגי וניצני קיימות לבין המצב הנוכחי. ברור שכדי לצאת ממשבר האקלים יש צורך ל-ה-א-י-ט או לשנות את המערכת הכלכלית הנוכחית ואת תרבות הצריכה שהיא התוצאה שלה. כל עוד מותגים ידברו על גידול, כאילו שזה דבר רצוי, גם של מוצרים ברי קיימא, לא נצליח להגיע לשום מקום. אני מניחה למשל שבקרב מותגים כמו נייקי אולי 5% או 10% מכלל הייצור הינו בר קיימא. מה זה אומר בדיוק? באילו תנאים המוצרים האלו מיוצרים? כיצד אלפי הפריטים משונעים ולאן? מה קורה איתם בסוף השימוש? זה נחמד שהגרביים (או פריט אחר) עשויים למשל מבד מנדף זיעה שדורש פחות כביסה. אבל האם זה מספיק? ממש לא. מותגי הענק צריכים להתעורר ומהר. האמת אני מופתעת ששנקר, שאמור להיות בית הספר המוביל בתחום בעצם נשאר כל כך מאחור. תובנות מ 2004, באמת. מצד שני, אני לא מופתעת כי ישראל נמצאת בפיגור של עשור או שניים בנושאים של מודעות לקיימות. חוץ מדברים מאוד ספציפיים (כמו התפלת מים) אנחנו הרחק מאחור לצערי….


פרופ' אליזבט אמיר, ראש מכון SIRTEX שנקר, טקסטיל "חדש"- מהאקדמיה לתעשייה, חוקרת כימיה

eamir@shenkar.ac.il

אישה מרתקת העוסקת בחיבור בין כימיה לעיצוב והנדסה. כיום מנהלת את מרכז סירטקס, הקיים כ-6 שנים. המרכז עוסק בחדשנות, מחקר ופיתוח טקסטיל בתחום האופנה. במרכז מועסקים מיטב המומחים בתחום ומתקיימים שיתופי פעולה מול התעשייה בארץ ובחו''ל.

אחד הפרויקטים המובילים שלהם הינו פיתוח בד חדשני עבור חייל העתיד. קיימים בבד חיישנים שיכולים לקלוט מצבים שונים בסביבתו ובגוף של החייל. לדוגמה: הולכה חשמלית, קליטה, תקשורת וחישה תוך דיווח. בשיתוף פעולה עם מומחים שונים ומגוונים. אני אומרת שאם היו משקיעים את המאמצים בסיום סכסוכים ומלחמות באותה מידה שמשקיעים מאמצים בפיתוח נשקים וחומרי הגנה, כבר מזמן היה שלום.

פרויקט נוסף ולא פחו חדשני, פיתוח פוליאנלין - בד מיוחד שמונע חיידקים וקורונה המיועד לבתי חולים. סוג נוסף של כותנה שאינה סופגת מים אלא רק שמן, יכול לשמש לספיגת נפט לאחר אסונות אקולוגיים בים. יש לי רעיון מה עוד טוב לאסונות אקולוגים בים - למנוע אותם! איך? ע"י הפחתה של שימוש ותלות בנפט למשל, בכל התעשיות. בין השאר תעשיית הטקסטיל והאופנה. נפט משמש לייצור פוליאסטר וחומרי גלם אחרים וכן לדלק עבור השינוע של הבגדים. כן, זה טוב לייצר פתרון חדשני למקרה של אסון אבל הכי טוב, זה למנוע את האסון מראש. אי אפשר לפתור בעיה באותה דרך שבה יצרנו אותה, אז למה אנחנו ממשיכים.ות לעשות את זה שוב ושוב…?



רננה קראבס -מנכ''לית ומייסדת חברת Algaeing

את רננה אנחנו מכירות מזמן בפורום, היא עשתה לנו הרצאה מרתקת בנושא טכנולוגיה חדשנית כאפשרות חדשה עבור תעשיית הטקסטיל. גם פה, בהרצאה הזאת בשנקר היא פשוט דיברה אל לב הציבור מתוך ניסיון אישי של נוכחות במקום הייצור. לדבריה, כיום מי שלא יהיה חלק מהפתרון יהיה מחוץ למשחק. המציאות מחייבת רגולציה עדכנית ולכן מותגי האופנה חייבים להתיישר ולהתקדם לפי זה. אולם, אנחנו חיות בעולם טכנולוגי (אני קוראת לזה אופטימיזם טכנולוגי - המחשבה שזה מה שיציל את כולנו מאבדון)שנותן מענה לתחום האופנה והטקסטיל ויחד עם זאת, רננה ממליצה להימנע מאותם פתרונות שדורשים השקעות גדולות אשר גורמים לפער גדול בין הטכנולוגיה ליישום שלה. כלומר, ככל שהטכנולוגיה מורכבת יותר, כך היישום שלה ייקח זמן רב יותר, זמן שלא בהכרח יש לנו. המיזם של רננה מאפשר פתרונות טכנולוגים פשוטים יחסית ליישום בזמן קצר. מעניין!

בעצם, מהו מוצר טוב ואיך מאבחנים אותו?המיזם שלה מגיע מתוך מחקר מעמיק של אצות ומיקרואורגניזמים בתעשיית המזון, הדגים, הקוסמטיקה ועוד. למעשה האצה הינה מיקרואורגניזם המשפיע ביותר במאה ה21. חברת Algaing פיתחה שיטה לייצר סיבים וצבעים מאותו חומר גלם, תוך שימוש בעקרונות הכלכלה המעגלית בדגש על ייצור מקומי. תהליך זה אפשר למנף את הנתונים הפיזיולוגיים של האצות ואת תרומתן לבריאות בני האדם. למעשה המיזם מייצר פתרון משולש: טוב לגוף, טוב לתעשייה, טוב לכדור הארץ.



דיקלה לבסקי-מעצבת טקסטיל ויזמית

מעצבת התלבושות של נגה ארז, מוזיקאית ישראלית מצליחה. בהרצאה שלה היא מספרת על עיצוב 30 תלבושות לסיבוב ההופעות של נגה ארז. דקלה מתמחה בהדפסות בדים, לכן נגה ארז והסטייליסט שלה פנו אליה לאחר שראו דוגמאות שלה בשנקר. גם גיל מ"קורנית" היה חלק מהפרויקט (עוד שת"פ מוצלח בתחום הנחשק). נגה אינה רק זמרת, יש לה סטייל מסוים ומודעות גדולה מאוד לנראות ולמסר שהיא מעבירה.היא רואה את העולם המותגי ומבינה שהיא חלק מזה. חברת "קורנית" פנתה לנגה והצטרף אליה אור יאיר ביטון מסטודיו highlights k לחליפות גברים, יחד הם ניסחו חזון עיצובי מדויק. בהמשך, דקלה הגיעה לפרוייקט כדי לפתח דוגמאות והדפסים חדשניים. השילוב בין הטקסטיל, חליפות גברים, מותגים והמסר שהעבירו יחד היה חדשני במיוחד. נגה רואה עצמה כמותג שהיא מוכרת לעולם.



לזמרת עצמה יש תפיסת עולם מקיימת,ולכן היה לה חשוב לייצר מחומרים איכותיים בתנאים הוגנים. בהמשך, שלווה גוטליב עזרה בתהליך ההדפסה שנעשה בצורה חדשנית ומקיימת כאחד. תהליך ההדפסה נעשה לאחר גזירת הבד, מה שאפשר חיסכון של בד וצמצום פסולת.



בכל מקרה, פרויקט מרהיב עם אמירה אופנתית מיוחדת במינה. אבל נשאלת השאלה…. איפה קיימות בדיוק? האם רק עניין הגזרות וההדפס? זו התחלה מצוינת, אבל לא מספיקה לצערי. כאמור, לסיבוב ההופעות מיוצרות 30 חליפות, מה קורה איתן אחרי זה? האם כל זה חד פעמי, כמו שנהוג לצערינו פעמים רבות בעולם הבידור? כולי תקווה שנגה עצמה, אם היא טוענת לחשיבות הקיימות, תשתמש בכוח שלה לקדם את הנושאים האלו.

אני חושבת למשל שאין בעיהללבוש כמה פעמים את אותו הבגד, גם אם את כוכבת על. להפך, זה יכול להיות חלק מהסטייל. מקווה שנגה והצוות שלה ישכילו למנף את ההשפעה וההזדמנות שיש כאן כדי להעביר מסר חשוב.



מושב 4

מנחת המושב: מיה הרשקוביץ, מנהלת איגוד תעשיות הטקסטיל והאופנה בהתאחדות התעשיינים


עוז כץ, מנהל מינהל תעשיות במשרד הכלכלה:

בישראל קיימים 1,200 מפעלים (באמת?), בעיקר בפריפריה. האתגרים של אותם מפעלים בקשיים מקומיים אופיינים ובתחרות מול העולם. התמודדות מקומית הכוללת מחסור בכוח אדם (גם א.נשי מקצוע וגם פועלים.ות פשוטים), מחסור בשוק רלוונטי שיקנה את המוצרים, לא מספיק סבסוד ממשלתי ועוד.

משרדי הממשלה מקדמים כלכלה מעגלית (באמת??) וחיבורים בין האקדמיה לתעשייה. למשל בתחום המזון - אפשר לראות מחקרים בתחום של בזבוז מזון או תזונה בריאה יותר ובהמשך שינוי בהרגלי תזונה של הציבור הרחב או פתרונות להשלכת פסולת המזון.

בתחום הטקסטיל קיימים בישראל אלפי מפעלים (באמת??? חשבתי שתעשיית האופנה הישראלית מתה מזמן…) מגפת הקורונה דחפה את התעשיות בעולם לעשות שינויים משמעותיים וישראל צריכה להדביק את הפער הטכנולוגי.

המדינה כיום תומכת ומסייעת לקידום חדשנות בנושאים כמו ניהול ודיגיטאל אך לצערי אינה מחשיבה את תחום העיצוב כחשוב מספיק.



ד"ר מלכה ניר: סמנכ"לית ייצור מתקדם ברשות לחדשנות.

ברוב מפעלי הטקסטיל בישראל ישנם מחלקות של מחקר ופיתוח ולא ייצור. לרשות יש שלוש תוכניות עיקריות מסובסדות:

  • מכינה למו"פ לפיתוח רעיונות.

  • תוכנית לחדשות ומו"פ תוך סבסוד.

  • סטארט אפ עם רעיון בר ביצוע למפעל בישראל.


אבי דדון: סמנכ"ל לראש מנה"ר משרד הביטחון.

נושא הביטחון בישראל מהווה מעין מסלול מהיר ומתפתח. משרד הביטחון הינו הגוף ההגדול במדינה שמוציא 11 מיליארד ש"ח בשנה. (למה שלא תשקיעו את הכסף בלעשות שלום במקום לפתח עוד נשקים וחומרים לשמור על החיילים? הכי טוב לשמור על בני אדם זה לא לשלוח אותם למלחמה בכלל). נכון להיום, משרד הביטחון עובד בשיתוף עם 700 מתפרות בכל הארץ, חלקן בכפרים דרוזיים מתוך חוסן חברתי ולאומי (אין גבול לציניות).


אביגיל כץ: סמנכ"לית חדשנות בחברת דלתא.

דלתא היתה פעם תעשייה עצומה בישראל ועדיין קיים מפעל בדים ישן בכרמיאל. כאמור, כיום החברה מתפתחת ונוצרים שיתופי פעולה חדשים, עם "טווין" ועוד. דלתא הכי הייתה רוצה (ובצדק) לראות שיתוף פעולה בין שנקר לכרמיאל. סיורים לסטודנטים.ות, אפשרות למשרות בעתיד ועוד. כרגע, הקשר הזה לא קיים.


הדס הימלשיין, ראש המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר

החיבור בין האקדמיה לתעשייה חשוב. לשנקר יש את האפשרות להיות בין המובילים בתחום והגיע הזמן שיבינו שמעצבת היא לא רק דמות העוסקת בעיצוב של צורות או דקורציה. זו עבודה בחומר, בטכניקות תוך פיתוח שפה ומשמעות. התעשייה צריכה להבין שתפקיד המעצב.ת התפתח מאוד ונושק לתחומים אחרים כמו הנדסה, הוראה ועוד. בשבילנו, נושא הקיימות הינו תשתית ולא עוד קורס, אלא אחריות של הסטודנטיות בימינו.

נכון להיום יש בשנקר קורסים בודדים בלבד בנושאים סביבתיים, כמו אקו-פילוסופיה וקיימות בטקסטיל. זה לא מספיק. בלונדון בלבד מלמדים אופנה בת קיימא לתארים מתקדמים מאוד בשלוש אוניברסיטאות. כלומר, כ-ל התואר עוסק באופנה וקיימות ולא קורס אחד פה ושם. אומנם שנקר קוראים לעצמם (ואולי בצדק) כגוף החדשני והמתקדם מסוגו בנושא בארץ, אבל זה רק בגלל שרף ההשוואה שלנו כאן כל כך נמוך.


אילן בזיה: ראש המחלקה לעיצוב אופנה, שנקר.

קיימות כמילה "טרנדית" נכנס לתחום האופנה ב2015 (אולי בשנקר, אבל בעולם עוסקים באופנה בת קיימא כבר מתחילת שנות ה-2000. פער הידע העצום הזה עוד דוגמא לאוזלת היד לפעילות בתחום בישראל בכלל ובשנקר בפרט. חבל שהוא טועה ומטעה את הציבור). בשנים האחרונות קיים שיתוף פעולה עם דיזנגוף סנטר - מקום שמתחיל להראות סימני קיימות בעצמו בשנים האחרונות. בינתיים, בשנקר נפתח קורס חדש במחלקה, היחיד בעולם מסוגו, עיצוב אופנה ופיתוח משחקים דיגיטליים.


בכללי הכנס אורגן ברמה גבוהה ביותר, אך מכאן ועד קיימות- עולם ומלואו. הנגיעה לנושאים רלוונטים הייתה רופפת בלבד, המידע בפי הדוברים.ות לא עדכני.סה"כ הייתה תחושה של פרסומת לשנקר ולכל אחד.ת מהמותגים שהציגו. אפילו משרדי הממשלה טרחו להציג את עצמם כמובילים ומחדשים אבל לא נאמר דבר וחצי דבר על הנעשה בתחום בנושאי המדיניות. היה עוזר להיות קצת פחות מלאי.ות אגו ושבח עצמי ולהציג את האמת הנעשית (או שלא) כרגע בתחום בארץ.

בהפסקת הקפה וגם בארוחת הצהרים ,האוכל הוגש בכלים חד פעמיים, לא היה טבעוני או אורגני ובטח ובטח לא מקומי. אם כי מאוד נהנתי משפע הפירות הטריים (תמיד אעדיף את זה על שוקולד). כל הזמן הזה הסתכלתי על המנקה הערביה שהסתובבה שם - מעניין מה היא חושבת על כל המי ומי בעולם האופנה האלו. הלוואי והיו מסתכלים.ות גם קצת עליה, ועל פעולים.ות אחרים בתעשיית האופנה, השקופים בדרך כלל לציבור הרחב.


את הכלים החד פעמים ואת הפח המלא פסולת לא צילמתי. אפשר לתאר את התמונה לבד.

לסיכום אגיד שכן היה שווה את הנסיעה הארוכה ולו רק כדי לראות שבכל זאת משהו מתחיל לזוז. אמנם הדרך עוד ארוכה לכנסים ברמה בינלאומית, לפחות זאת התחלה לא רעה. אני בטוחה שזה נתן השראה ותקווה לרבים ורבות ובמיוחד לעתיד הסטודנטיאלי. מרגש לראות אולם מלא ובכירים ובכירות בתחומים הנוגעים לאופנה בת קיימא נוכחים.ות באירוע מיוחד במינו. כן ירבו וברמה גבוהה יותר!


51 views0 comments