כנס אופנה בת קיימא 2018 בקופנהגן - רשמים וחוויות מהכנס- חלק 5 ואחרון

פוסט אחרון בנושא + מסקנות. מעט ארוך מהרגיל :)

אז היום היה עמוס מאוד. באמת, המון חוויות. אפילו קצת קשה להעביר את הכול גם בצורה מדוייקת ומקצועית וגם

להישאר שנונה :) סה"כ אחרי ארוחת הצהרים נמשכו הפאנלים והבא נקרא Don't mention the S-word הכוונה היא כמובן ל-sustainability. בפאנל היו נציגים של 4 פרוייקטים/חנויות בוטיק קטנות המתמחות באופנה בת קיימא מבלי להצהיר על כך במפורש. הפאנל הועבר על ידי David Fisher יזם ומנכ"כ Highsnobiety, אתר המביא טרנדים עולמיים מהרחוב לאופנה עלית. בנוסף, נכח Jacob Berliner מנכ"ל Soulland, מותג דני מקומי המקפיד על ייצר ושיווק באירופה כחלק מאידיאולוגיה של הפחתה בשינוע. למעשה אלו דוגמאות לתרבות אלטרנטיבית שבאה מלמטה ולא מחכה שהרשתות הגדולות יניעו את השינוי. ג'ייקוב דיבר על כך שהם מוזילים את המוצרים ברי קיימא במותג שלהם ומייקרים את האחרים כך שהלקוחות יחליטו החלטות סביבתיות בהתבסס על שיקול כלכלי.

דובר נוסף היה Tobia Sloth מ-Norse Project, עוד מותג דני מקומי, הפעם מתרכז סביב טכנולוגיה ומיחדוש. לדבריו אומנם קל להם יותר לפעול בתור מותג עצמאי, אך באחריות רשתות גדולות להניע מהלכים רחבים יותר לשינוי כיוון שהם אלו היוצרים סטנדרטיזציה של אופנה. לטוב ולרע. בעצם, שיתופי פעולה עם מותגים גדולים זו הזדמנות לדבר קיימות. דובר נוסף בפאנל היה Dio Kurazawa יזם מותג בשם The bear scouts המשלב אופנת רחוב מגניבה וייעוץ לעסקים קטנים בנושאי קיימות. הם עצמם מחדשים וממחדשים מעילי אופנועים ונותנים שירות חינם למותגים תוך שיתוף פעולה עם ספקים. הכי חשוב להם שהפריט יראה טוב וירגיש טוב וקיימות זה ערך נלווה לתהליך. שזה נושא חזור בפאנל. טענה עיקרית של משתתפי הפאנל היתה, שהמוצר מגניב ובר קיימא, אין צורך להכביר בהסברים על יתרונות הקיימות. נושא שחוזר על עצמו שוב ושוב, גם במחקר שלי. מצד אחד, אני מבינה שיותר קל למכור מוצר ייחודי שלאו דווקא משדר נושאים סביבתיים באסתטיקה שלו. כלומר, ככה פונים לקהל יעד רחב יותר. אמנם האם התוצאה באמת מספקת? האם לא חובת המעצבים לחנך את הציבור ולא רק למכור דברים מגניבים, גם עם ערך מוסף הוא חיובי? האם יש דרך למוצר להיות נחשק בגלל אלמנטים של קיימות ולא למרות? איך נראה עסק בר קיימא מצליח לאורך שנים?

על זה בדיוק מדובר בפאנל הבא - The 21st century fashion company שהיה למעשה שיחה עם האחת ויחידה Stella McCartney! אז אני מניחה שאין צורך באמת להציג את האישה הזאת, שחונכה להערכה לחיי אדם ולטבע מגיל אפס. אפשר לראות אותה בווידאו הבא (וסליחה על האיכות) מספרת על ילדותה והשראתה בצל משפחתה המפורסמת. הביטוס קלאסי - Bourdieu היה שמח :

גם כיום, אחרי עשרות שנים בתעשיית האופנה היא צמחונית שאינה משתמשת במוצרים מהחי בקולקציות שלה. לדבריה אין טעם להרוג חיות בשם האופנה והיא ממליצה לכולם/ן להצמח לאידאולוגיה הזאת. לא רק זה, היא אפילו נמנעת משימוש בדבק תעשייתי כיוון שזה מכיל חומרים מהחי והצוות שלה פיתח דבק מיוחד מהצומח.

לדבריה (ואני מסכימה מאוד!) השקעה בנושאים סביבתיים זה בסופו של דבר השקעה בעצמך לטווח ארוך. מבחינת המוצר, מוצא חן בעיניה שהלקוחות לא תמיד מבחינים שמוצרים אינם עשוים מעור כך שהם "מסתווים". כבר כתבתי כאן מה דעתי על מוצר שמשדר משהו שהוא לא ומביא את הבשורה הסביבתית בדלת אחורית. מקרטני אינה דורשת מלקוחתיה להקריב איכות או אסתטיקה למען הסביבה ואני שואלת למה לצאת מנקודת מבטח שמוצרים סביבתיים הם בהכרח פחות טובים?! את התפיסה הזאת צריך לשנות ומהר. המוצרים לא מוצלחים "למרות הקיימות" אלא "בגלל הקיימות". יש עדיין א.נשים שלא מבינים בחשיבות המהפכה הירוקה באופנה, לטענתה היא נאלצת לשלם 30% יותר מס על מוצרים דמוי עור המיובאים לארה"ב. באמת?!

לסיכום, עצתה למעצבים/ות הצעירים/ות היא כלל לא להכנס לתחום האופנה מבלי להיות מודעים/ות לקיימות.

בווידאו הבא (שוב סליחה האיכות, ישבנו רחוק) היא נותנת דוגמא כך:

כלומר לעצב באופן מקיים זה לעשות כל דבר בתחום, אם זה להשתמש בכותנה אורגנית, תחליפים למוצרים מהחי או אחר עדיף מכלום. זו גם הדרך להרגיל את הציבור לשינוי, בצעדים קטנים. נראה לי שמבחינת רבים היא היתה שיא היום. כל כמה משפטים שלה הסתיימו במחיאות כפיים סוערות. באמת שלא כל יום פוגשים מעצבת מוכרת, בת קיימא וצנועה כמוה.

אחרי זה היתה הפסקה קצרה במהלכה שוב הסתובבתי בין הדוכנים. סטודנטיות אחרות ניצלו את הזמן למינגלינג בלתי פוסק, דחיפת כרטיסי ביקור להזנקת הקריירה שלהן. זה לא שאני לא מאמינה בכל זה, גם אני הבאתי כרטיס ביקור (חותמת למעשה) לכמה א.נשים. פשוט באופן אישי אני לא בן אדם כזה. שיודע/ת לדחוף את עצמה, להיות מקצועית ולפזר חיוכים, לטפוח לעצמי על השכם תוך כדי חנופה אינטנסיבית. ככה אני רואה את זה… יכולה באמת להסביר כך כמה דברים במהלך חיי :)

בכל מקרה, לאחר סבב המינגלינג חזרנו לעולם בדיוק לתחילתה של הרצאה קצרה של Simone Collins Fashion culture design. היא דיברה מעט על אופנה ככלי תרבותי ופינתה את הבמה ל-Michael Harari בעל עסק בשם colorzen שמציג טכנולוגיה חדשנית של צביעת כותנה שמפחיתה פי 5 את זיהום המים העולמי. זו היתה הצגה עצמית מוצלחת שבסופה הרבה שאלות לא נענו, למשל בנושא של טכנולוגיה, טיפול בפסולת שכן קיימת ועוד. גם חברות אופנה בת קיימא יכולות להיות לא שקופות כשהן רוצות….

הפאנל האחרון נקרא Global Fashion Agenda: Leading the Change והוא המסכם של האירוע. סוכם בקצרה מסמך ה-CEO Agenda בו כ-100 מכנ"לים של מותגי אופנה בעולם התחייבו על צעדים לשינוי עתידי

Baptiste Carriere-Pradal סגן נשיא Sustainable Apparel Coalition ציין את חשיבות תחילת הדרך. על מה נסתכל קודם? מה חשוב יותר? ממה להתחיל? אילו כלים ניתן לספק לאלו שלא יודעים? כבר דובר על חשיבתו של תהליך שקוף ככלי מרכזי לשינוי, כעת יש לחשוב כיצד לייצר תשתית, פלטפורמה לשקיפות משותפת לספקים ומותגים.

Marie-Claire Daveu (שכבר דיברה בכנס, בפאנל הדוגמניות) ציינה את הצורך בכלי מדידה להפחתה של טביעת רגל סביבתית בקוד פתוח. כלי זה יאפשר להבין את סדר העדיפויות ואת יעילות הפעולות.

Julie Guggemos סגנית מנהלת ואחראית פיתוח ועיצוב מוצר ב-Target, טענה שהם קודם כל רוצים ללמוד איך עושים מהלכים לשימוש יעיל במים בכימיקלים. כן, בטח. כאילו שזה יעזור להפחית את טביעת הרגל של מאות אלפי מוצרים מיותרים שהם מייצרים….

Rick Darling מנכ”ל Li-Fung, דיבר על חשיבותה של פרספקטיבה האנושית במקומות עבודה בדרך לשינוי.

Anna Gedda ראש מחלקת קיימות של H&M, העירה שהם עושים שינויים קטנים לאורך שרשרת האספקה כבר כ-10 שנים. כרגע, זה לא מושלם בגלל מורכבותה של שרשרת הייצור (או בגלל תאבת הבצע של מנהלי המותג……..?). לדבריה יש צורך לטפל ולפשט את המערכת עצמה כך שהמפעלים ירוויחו כדי לייצר את השינוי. כמה מסקנות שנאמרו בפאנל הזה:

• ישנה השקעה במחקר, אבל עדיין זה לא מקדם מהר מספיק את השינוי הטכנולוגי הדרוש.

• העשיה כרגע מתמקדת במספר חומרי גלם, כמו כותנה אורגנית. הבעיה שבכל מקרה אין מספיק ממנה כרגע. הינה רעיון שלי - אולי לייצר פחות כמויות כדי שהכותנה האורגנית תספיק לכולםן?!

• ACTFashion הרכב של 17 (?) מותגים שרוצים לשנות את חישובי השכר באופן גורף.

בסיום, 2 סטודנטיות הציגו לצוות הפאנל שאלות נוקבות. לא נוקבות מספיק לטעמי, אבל מילא. האמת שהכינו אותנו לזה בכל היומים שהינו בסדנא. בסופו של דבר, השאלות החתרניות הצטמצמו מאוד ואני קיבלתי תחושה שמתייחסים אלינו כמו לילדים חמודים שאפשר לפטור אותם בקלות על ידי תשובות מתחמקות.

חזרתי מהכנס והסדנא מלאת מחשבות ועמוסה רגשית. האם ככה מרגישים כשחלום ישן מתגשם? או שזו הריקנות והתקווה לעשייה שמילאה אותי? בכל מקרה, אשמח לחלוק כמה מסקנות שלי מהפעילות:

• פער גדול בין "מיטב המוחות הסטודנטיאלים" לבין הנעשה בשטח. כלומר, באמת, 3 ימים כדי לדייק ולנסח דרישה לשיפור המערכת? אני בטוחה שהינו יכולים לעשות יותר מזה.

• הנוכחים/ות בפאנלים השונים יודעות/ים לדבר יפה יפה כל עוד זה לא פוגע להם בכיס. אף אחד/ת לא דיבר/ה על הפחתת ייצור וצריכה כפתרון ממשי. גם כלכלה מעגלית שהוזכרה פה ושם הובאה כמעין "שיפור" של המערכת הכלכלית הנוכחית. הינה רעיון רדיקלי - למחוק את המערכת כולה, שכולם יפשטו את הרגל. אז, כשהבכירים יהיו שווים לפעולת הפשוטה נראה אותם שומרים על הכיס שלהם. לא, אני לא מדברת על קומוניזם. אפשר למצוא פתרונות פחות תובענים.

• חייבות וחייבים לארגן כנס/מפגש/סדנא כזאת בישראל. ישנם כמה בתי ספר לעיצוב אופנה, מאות סטודנטים ומעט מאוד ידע מקצועי בתחום של אופנה בת קיימא. בו בזמן שאף מותג ישראלי אינו עושה שום צעד לכיוון קיימות. כולנו צריכים ניעור רציני ויש מקום לסיעור מוחות בנושא ויוזמה אמיתית שתוביל מהפכה בישראל. מי איתי?