מילקי יקר וחולצות זולות, כן... אבל

December 29, 2018

בתחילת שנות האלפיים נכחתי בהרצאה על תעשיית האופנה האיטלקית באחת האוניברסיטאות של פירנצה. זה היה רגע לפני שהאיחוד האירופי ביטל את המכסות על הייבוא מסין.

המרצה טען שהאיחוד לא ייתן יד לדבר כזה ויגן על התעשייה המקומית. כמובן שזה לא קרה. ובאירופה - כמו בכל מקום אחר בכלכלות המפותחות - התחילו לזרום בגדים זולים מהמזרח.

בשנת 2005 לבדה ייבוא הבגדים וההנעלה מסין לאירופה הכפיל את עצמו בתוך שנה.

מחירים ירדו ואופנה מהירה השלימה את המהפכה שהתחילה בשנות השמונים ושלטה בשוק.

 

מחקר חדש, נייר מדיניות מס׳ 48 של פורום קהלת* מאת ד״ר אורי כץ השווה בין תעשיית הטקסטיל בישראל לתעשיית המזון. המחקר טוען כי בניגוד לתעשיית המזון תעשיית הטקסטיל לא זכתה להגנות לטווח הארוך מהממשלה ולמרות שתעשיית הייצור המקומית קרסה, הציבור הרוויח ירידה במחירי האופנה: מחירים בקורלציה לשכר במשק. מהנקודה הזאת נייר העמדה קורא להעתיק את המודל לשוק המזון כדי להילחם במחירי המזון הגבוהים.

 

 

בפורום לאופנה בת קיימא אנחנו נוגעים במגוון רחב מאד של נושאים. אחד העיקריים מביניהם הוא המחיר האמיתי של אופנה מהירה. לטעון שהורדת חסמים וייבוא זול מהמזרח (או מכלכלות ייצור אחרות) הן הסיבה היחידה לירידת המחירים בטקסטיל היא מניפולציה שטחית במספרים. כמנהל מסחרי וכמי שבונה תקציבים בחברות אופנה, אני מורגל לזהות שימוש חד ממדי בנתונים. עולם האופנה עבר טלטלה מאז שנות התשעים, מה שנקרא בזמנו הדמוקרטיזציה של האופנה שבה פריטי לבוש שונים הונגשו בצורה זולה יותר לציבור הרחב, על ידי מיקור חוץ שידע לנצל הזדמנויות עסקיות, פישוט העיצוב ושימוש בבדים זולים יותר - מה ששינה את החיים של כולנו. בארה״ב לדוגמה, בזמן שמדד המחירים לצרכן עלה בין 1995 ל 2014 ב 55% ביגוד דווקא הוזל בשלושה  **.אחוזים

 

כמובן שזה רק חלק מהעניין, קניות אונליין קצת איחרו להגיע אלינו אבל בשנים האחרונות התאהבנו בקלות ובשירות ופתאום כבר לא צריך לנסוע לחו"ל כדי לקנות מותגים במחירים שלא נמצאים כאן, השוק נפרץ ואין הגנה לא על היצרן ולא על המשווק. הדוגמא הטובה ביותר היא עד כמה חג הרווקים הסיני משמעותי בכלכלת האופנה והקימעונאות בארץ. במזון מן הסתם אין ולא תהיה אפשרות כזאת שתתחרה במשווק הישראלי. וכאן נשאלת השאלה: מחירים גבוהים הם תולדה של ייצור ייקר יותר? של משווקים ששומרים את הרווחים אצלם? של עלויות נדל״ן גבוהות? או שהמחירים הגבוהים הם חוסר תחרותיות במשק שבו מצד אחד - חלום החנות המקוונת מכל סלון לא לגמרי אפשרי ומצד שני - שוק האופנה הרבה יותר ריכוזי ממה שהלקוח הישראלי חושב.

 

אז איך זה שבתחום האופנה עדיין יש מחירים נמוכים?

כי זאת המגמה העולמית; ובאופנה השוק פרוץ ופתוח לשוק הבינלאומי. עם כל הטוב שזה מביא ועם כל הבעיות גם. כי אין כמעט הפרדה בין לבוש רשמי יותר המיועד למקום העבודה לבין לבוש יום יומי ובעיקר בגלל ששוכנענו שלקנות הרבה ובזול זה הדבר הנכון לעשות.

במקביל לירידת המחירים במוצרי אופנה בארה״ב מאז שנות התשעים, האמריקאים, וכמעט כל תושבי הכלכלות העשירות הכפילו את כמות הפריטים שהם קונים בשנה (ולא, חלק גדול מאותם פריטים אנחנו לא לובשים אף פעם).

 

אז, האם מחירים זולים טובים לנו?
האיטלקים, שלא האמינו שיאפשרו זרימה חופשית של מוצרי אופנה מסין איבדו יותר מחצי מכח העבודה בתחום ייצור האופנה במדינה מאז, יותר מרבע מליון איש איבדו את מקום העבודה שלהם, וישנן הערכות שמדברות על מליון איש. קשה להכליל את דרום איטליה בסטטיסטיקות רשמיות כשרוב הכלכלה מתחת לשולחן. בישראל זה האיץ תהליך שהתחיל כבר לפני והשנה, עם ביטול המכסים על ייבוא אופנה סגר את הגולל על תעשיית ייצור האופנה בארץ.
ובאופנה לא מדובר רק באובדן מקומות עבודה. מדובר על אובדן יידע ועל מאות המעצבים שמסיימים בתי ספר לעיצוב כל שנה שאינם מוצאים מקומות שיכולים ליצר את העיצובים שלהם. זה אובדן להם, ובעיקר לנו הצרכנים שנשארים עם מוצרים גנריים. בזמן שתעשיית המזון והחקלאות בארץ הצליחו לפתח חברות עתירות ידע שמובילות בתחומן בעולם, יש עוד פחות קרקע פורייה בתחום יצור ועיצוב אופנה (למזלנו יש כמה שבניגוד להכל כן מצליחים לפתח טכנולוגיות בתחום, אבל הם מעטים).

 

במקביל, עולה השאלה, מה התמורה למחיר הזול שאותו אנחנו משלמים? האם יש שוק שהוא חופשי לגמרי ולקוח האופנה זוכה למחיר אטרקטיבי באיכות טובה? זאת שאלה עם תשובה שתמלא ספר שלם (שידון בעיקר בשאלה: "מה זה זול?"), אבל בוודאות ניתן לקבוע שאיכות המוצרים שאנחנו נחשפים אליה ברמות המחיר הזולות לכאורה, היא נחותה. האם חולצה זולה שאני צריך לזרוק אחרי כמה כביסות בודדות זולה יותר מחולצה מעט יקרה יותר? או מחולצה שעולה אפילו כפול? קשה לענות בדיוק לשאלה הזאת, אבל כן אפשר לראות שאנחנו צורכים בדים שלא מתאימים לאקלים המקומי כמו: פוליאסטר שלא נושם שהשימוש בו ביחד עם הכותנה, פשתן, המפ או וויסקוזה במבוק שמתאימות בהרבה למזרח התיכון, נפוץ יותר ויותר רק כדי להוזיל את המחיר. מה עם הכימיקלים שנמצאים בבגדים שלנו ואין על כך פיקוח אקטיבי? למה כסף רב יותר מהארנונה שאנחנו משלמים הולך לצורכי הטמנה גוברת של כל האופנה הזולה והלא איכותית הזאת שאנחנו צורכים? ואני אפילו לא מזכיר את המחיר היקר לאדם וסביבה שמשולם לאורך כל שרשרת הייצור הרחק מהלב ומהעיניים שלנו.

 

אני כואב ביום יום את העוני של התעשייה המקומית שפוגעת בזכות שלי ובזכותם של אלפי אנשים לעסוק בתחום. אני כואב את האיכות הירודה של המוצרים שנגישים לי כאן ואת המחיר של כל ה״זול״ הזה. כל זאת תוצאה של מדיניות, או חוסר מדיניות ליתר דיוק. בצרפת, המדיניות מאז שנות השישים היא של מעבר מודע של מקומות עבודה בתחום ייצור האופנה אל מחוץ למדינה אבל עם הזרמה של כספים, לא תמיד בהצלחה כמובן, לקידום התעשייה בדרכים אחרות ושימור הערך של תחום האופנה כמקדם תרבות. כולי תקווה שלתעשיית המזון מצפה גורל אחר ושלא נמצא את עצמנו צורכים קלוריות ריקות בלי מגוון ובלי צביון מקומי.

 

* פורום קהלת הוא מכון מחקר ומעשה עצמאי הפועל מירושלים להבטחת עתידה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, לחיזוק הדמוקרטיה הייצוגית, הרחבת חירויות הפרט והעמקת עקרונות השוק החופשי.

 

** .על פי מחקר של חברת הייעוץ מקינזי

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Featured Posts

כנס אופנה בת קיימא 2018 בקופנהגן - רשמים וחוויות מהכנס- חלק 5 ואחרון

July 23, 2018

1/5
Please reload

Recent Posts
Please reload

Archive
Please reload

Search By Tags
Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square